<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פרשת שמיני</h1>
<h2>דף סז.</h2>
אחרת. אמרו דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה (ויקרא ז'). מי שהרתיח את החלב וגמעו מהו בשפתתו פתיתים פחות מכשיעור אין שואלין בה שדרך אכילה ושערוהו חכמים כזית בכדי אכילת פרס. שכך אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן [ע"ז ס"ז ע"א] כל שטעמו וממשו כגון חלב זה שפתתו פתיתים פחות מכשיעור אסור ולוקין עליו זה הוא כזית בכדי אכילת פרס שאם אכל פחות מכזית והשלימו לכזית בכדי שיאכל אדם פרס חצי ככר מצטרף לכזית וחייב עליו כרת. בשאכל עוד כזית חלב של נבלה ושל טרפה אין אנו שואלין בה שחייב עליו שתים אחת משום חלב ואחת משום נבלה, [זבחים ע' ע"א, חולין ל"ז ע"א, ק"ג ע"א] שכך כתיב וחלב נבלה וחלב טרפה (שם) על מה בא הכתוב ללמדינו אם ללמד על החלב שהוא אסור הרי אמרה התורה כי כל אוכל חלב ק"ו בהמה טהורה אסור חלבה. נבלה וטרפה לא כ"ש אלא ללמד שחייב עליו שתים. בשהיקפה את הדם ואכלו אין אנו שואלין בה עוד [חולין ק"כ ע"א]. שכיון שקיפהו חייב עליו אלא כשאנו שואלין בשהרתיח וגמעו מאי. אכילה אמר הכתוב וזו אינה אכילה או שמא אנו אומרין ששתיה בכלל אכילה וחייב עליו שנאמר ונכרתה הנפש האוכלת לרבות את השותה. נפל כזית ממנו בבישול של היתר מאי, או טיפת חלב שנפלה על חתיכה מאי. ת"ש אמרה תורה כל אוכל חלב אין צריך לומר בשאכלו כזית בבת אחת שהוא חייב. אלא פתתו פתיתין ואכל בסירוגין פחות מכזית עד שאכל כזית בכדי אכילת פרס חייב. שכשהשלימו לכזית בכדי א"פ... חייב עליו כרת מדר"א אר"י כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו. וזה הוא כזית בכדי א"פ. ואצ"ל בשאכלו בעיניה שהוא אסור אלא אפילו הרתיח וגמעו חייב. שכך שנינו [חולין ק"כ ע"א] הקופה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב. והקשו חכמים בדבר הזה למה הוא חייב על החלב כי כל אוכל חלב אמר הכתוב וזה שתייה היא. (אם תאמר בשקפאו למה הוא חייב עליו) אר"ש בן לקיש א"ק ונכרתה הנפש האכלת לרבות את השותה. לפיכך חייב עליו. ואצ"ל בשמוחאו ושתאו שהוא חייב שהרי בעינו הוא אלא נפל ממנו כזית בבישול של היתר ונתן בו טעם אסור לאכול מאותו תבשיל, שמצינו שאסרו חכמים טעם של איסור כודאי של איסור. שכך כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה (במדבר ו') ושנו חכמים [פסחים מ"ד ע"א] משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין חייב. ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה, ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו א"ה ויש היתר לאיסורו עשה בו טעם כעיקר. ערלה וכלאים שאיסורן איסור עולם, ואיסורן א"ה ואין היתר לאיסורן אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר. ושנינו [חולין ק"ח ע"א] טיפת חלב שנפלה (לתוך) [על] חתיכה אם יש בנותן טעם באותה חתיכה אסור ואמר אביי נלמוד ממנה טעמו ולא ממשו מן התורה וכן הלכה.
